מקור שולחן ערוך, חושן משפט שצ״ו
1 כיצד שמירת תם ומועד או מסרן לשומר חנם או לשומר שכר. ובו י סעיפים: שור המועד וכן שן ורגל שהם מועדים מתחילתן די להם בשמיר' פחותה לפיכך אם קשרם בעליו במוסרה או שמרם שמיר' פחותה ויצא' והזיקו פטור בד"א במועד אבל תם לא סגי ליה לא במוסירה ולא בשמירה פחותה עד שישמרנו שמירה מעולה אי זו היא שמירה מעולה דלת שיכול' לעמוד אפילו ברוח שאינה מצויה ושמירה פחות' שיכולה לעמוד ברוח מצויה ולא בשאינה מצויה אבל אם אינה יכולה לעמוד אפילו ברוח מצויה כאלו לא שמרו כלל וחייב אפילו לא נפלה הדלת ע"י הרוח אלא לסטים הוציאו' או חפרה או חתר' הדלת והפילתו דתחילתו בפשיעה לגבי נפילת הדלת וסופו באונס לגבי חתירה וקיימא לן כל שתחלתו בפשיע' וסופו באונס הבא מחמת הפשיעה חייב אבל אם חתרה פרצה ויצא' משם פטור שאין האונס בא מחמת הפשיעה:
2 שמרה כראוי ונפרצה בליל' או שחתר' הדלת ויצאה והזיק' פטור אפי' ידע שנפרצה שאינו חייב לצאת לטרוח אחריה ודוקא נפרצה בליל אבל נפרצ' ביום חייב דקלא איתי למלתא ומסתמא ידע:
3 הוציאוה לסטים הם חייבים משעת משיכה או שהכישוה במקל להוציאה ודווקא שהוציאו' כדי לגזלה אבל הוציאוה כדי לאבדה פטורים:
4 הפורץ גדר לפני בהמת חבירו ויצא' והזיקה אם היה גדר בריא וחזק חייב וי"א דאינו חייב בנזקי הבהמה אלא אם הכישה והזמינה לנזק וכן עיקר טור ס"ד בשם הראב"ד והמגיד פ"ד דנ"מ וי"א דאפילו על הבהמה עצמה אינו חייב אם נאבדה טור ואם היה כותל רעוע פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים:
5 הניחה בחמה אפי' חתרה ויצא' והזיק' חייב זה שהניח' שם שכיון שהניחה בחמה הרי היא מצטערה ועושה כל שאיפשר לה לעשות לברוח: הגה ולכן אפילו היתה קשורה בקשר חזק חייב טור:
6 מסר השור לחרש שוטה וקטן אע"פ שהי' השור קשור הבעלים חייבין שדרך השור להתיר הקשר ולצאת ולהזיק אפי' שמרוהו שמיר' מעולה וחתרה ויצא' והזיק' הבעלים חייבים:
7 מסר שורו לחמש' בני אדם ופשע בו א' מהם ויצא והזיק אם אינו משתמר אלא בחמשתן זה שפשע בשמירתו חייב ואם משתמר בשאר אף אלו הנשארים חייבים ויש מי שאומר דה"מ כשאמרו כיון שאינך רוצ' לשמרו גם אנו מסולקים משמירתו אבל אם לא נסתלקו משמירתו הוא פטור והם חייבים:
8 מסרו לאחד מארבע' שומרים מסתמא קבל עליו שלא יזיק ושלא יוזק וה"מ בשור סתם אבל אם מכיר בו שהוא נגחן אינו מקבל עליו אלא שלא יזיק אבל לא שלא יוזק ואם לא שמרוהו כלל ויצא והזיק נכנסו תחת הבעלים וחייבים לשלם תם חצי נזק ומועד נזק שלם והבעלים פטורים ואם אחר שהזיק התם ברשותו אומרים לבעלים הרי שלך לפניך לא אמר כלום שהרי ב"ד לוקחים אותו להשתלם מגופו ואם שמרוהו כראוי שמיר' מעול' השומרים פטורים והבעלים חייבים בנזק קרן בלבד שהיא תמה אבל בנזק שן ורגל גם הבעלים פטורים ואם שמרוהו שמירה פחותה אם ש"ח הוא פטור ואם ש"ש או שוכר או שואל הוא חייבים:
9 מסרו השומר לשומר אחר והזיק חייב ששומר שמסר לשומר חייב אפי' שומר חנם שמסר לשומר שכר ואם הזיק חייב השומר הראשון לשלם לניזק וילך לעשות דין עם השומר השני ואם מסרה שומר ראשון לבנו או לבן ביתו או למסעדו נכנסו תחת השומר וחייבים:
10 אם הזיק שורו של שואל לשורו של משאיל או איפכא נתבאר בסי' שמ"ז:
פירוש חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט שצ״ו
1 סעיף ג' הוציאוה כדי לאבדה פטורים וכו'. נ"ב עיין בש"ך ס"ק א' ועיין בחיבורי על חו"מ מהדורא ג' סי' נ"א מ"ש שם בזה ופלפל אם בגזל ע"מ לאבדה אם יש לו דין גזלן או מזיק עיי"ש:
2 סעיף ח מסרו לא' מארבעה שומרים וכו' נ"ב הנה גרסינן בש"ס פ"ד דב"ק ד"מ והעתיקו הרמב"ם בפ"ד מנזקי ממון ה' ח' וז"ל שאלו בחזקת תם ונמצא מועד אם ידע השואל שהוא נגחן בעלים משלמין ח"נ שכ"מ שהולך שם בעליו עליו והשואל משלם ח"נ שאפי' הי' תם כשעלה בדעתו ח"נ הי' משלם דהרי ידע שהוא נגחן. ואם לא ידע שהוא נגחן אין השואל חייב כלום והבעלים משלמין נ"ש שאלו כשהוא תם והועד בבית השואל והחזירו לבעליו הוחזר לתמותו הואיל ונשתנית הרשות וכו' עכ"ל הרמב"ם והוא מן הש"ס הנ"ל ועיין בחיבורי לאו"ח משנת תד"ר בכ' סיון בה' פ' סימן תם מ"ש בזה. והנה תמיה על הש"ע כאן שלא כתב כלום מדעה זו דהרמב"ם ואפשר לתרץ די"ל דמה דלא קמ"ל דהחזיר לבעליו חזר להיות תם י"ל דס"ל דהך מימרא אתיא למ"ד שכירות קניא ולכך מה ששאלו הוי רשות אחר לכך נחשב ש"ר ורשות משנה אבל לדידו דקיי"ל שכירות ל"ק א"כ גם כשהי' בבית השואל הוי של בעלים ואין כאן רשות משנה ואפשר עוד לומר דהרמב"ם יסבור כדעת הג"א שהביא המג"א ה' שבת דשכירות קניא לחומרא ולכך ממילא הוי ספק לממון ג"כ וא"כ יכול המשאיל לפטור עצמו לומר אולי שכירות קניא והוי רשות משנה אבל המחבר ס"ל להלכתא דשכירות לא קניא ולכך אין כאן ש"ר לכך אף אם החזירו הוי עליו תורת מועד ודוק ומה שלא הועתק הדין לחלק בין ידע שהוא נגחן י"ל דהנה הראב"ד בהשגות שם תמה דהרי הוי נגד הש"ס והה"מ מיישבו שם ותמה עליו הלח"מ דזה שייך הכל למ"ד פ"נ ממונא אבל לדידן דקיי"ל פ"נ קנסא ובלא"ה יכול לומר הוי מודינא ומיפטרא והניח בצ"ע ובאמת לדעתי לק"מ דהש"ס דקאמר דיכול לומר הוה מודינא ומיפטרא היינו דבע"כ היו עדים שנגח דאל"כ האיך משלמין באמת ובע"כ מיירי דיש עדים א"כ מה בכך אם היה מודה הרי היה מביא אח"כ עדים ובע"כ דאזיל למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור מיהו אף אם פטור הרי יש דעה לקמן דע"ה דהיינו דוקא היכי דמחייב עצמו בכלום אבל אם אינו חייב עצמו בכלום חייב וא"כ בפ"נ קנסא הרי אם מודה אינו מחייב עצמו בכלום וא"כ חייב ומה יועיל הודאתו ובע"כ דהש"ס אזיל למ"ד דאף אם מחייב עצמו בכלום ג"כ פטור אבל לדידן דקיי"ל היכי דאינו מחייב עצמו בכלום חייב בבאו אח"כ עדים א"כ ה"נ לא יוכל לומר דהוי מודינא ומיפטרא כיון דיש עדים וא"ש פסקי הרמב"ם והה"מ ולפי"ז י"ל דהמחבר ס"ל להלכה דאף באינו מחייב עצמו בכלום נמי פטור במודה אף דאח"כ באו עדים א"כ הכא בכל ענין פטור השואל כל שלא ידע שהוא מועד והבעלים משלמין נ"ש והשואל פטור בין אם ידע שהוא נגחן או לא ואם ידע שהוא מועד היינו מה דכתב המחבר כאן דנכנסו תחת הבעלים כנלפענ"ד כעת ועדיין צ"ע אולי יזכני ה' לבאר בזמן אחר יותר: